בדיקת אקו לב עובר היא בדיקת אולטרסאונד של לב העובר. בדומה לבדיקת אקו לב רגילה, הנעשית לאדם מבוגר להערכת תפקוד ומבנה הלב, בדיקת אקו לב של העובר בוחנת מומים אפשריים ותפקוד של הלב, בזמן ההיריון.
הבדיקה נעשית בדרך כלל על ידי קרדיולוג ילדים, ולעיתים על ידי רופא נשים המתמחה בהערכת העובר בעת ההיריון.
כיצד נעשית הבדיקה?
הבדיקה עצמה פשוטה למדי, וכוללת מכשיר על קול (אולטרא-סאונד) רגיל, המונח על דופן הבטן בדומה לכל בדיקת אולטרא-סאונד בהריון. בבדיקה מתמקד הרופא בלב של העובר, ועורך גם בדיקת דופלר – בדיקה המאפשרת זיהוי של מהירות וכיון זרימת הדם דרך מדורי הלב השונים.
הבדיקה איננה מסוכנת לאם ולעובר, וכרוכה באי נעימות קלה בלבד. הבדיקה נעשית כבדיקת סקר, או לאחר הופעת חשד לפגיעה לבבית.
מתי מבצעים את הבדיקה?
הבדיקה מתבצעת בכל שלב משלבי ההיריון, כאשר מתגלה חשש מיוחד למום לבבי או הפרעה לבבית אחרת, וכאשר יש סיכון למום כזה. נשים הסובלות מסוכרת הריוניות, למשל, נמצאות בסיכון גבוה למומים בלב העובר, ומופנות לאקו לב עוברי כבדיקת סקר.
אצל נשים אחרות, בדיקת אקו לב עוברי נעשית לאחר גילוי של מומים בבדיקת סקירת מערכות מוקדמת או מאוחרת, או לאחר חשד להופעת מומים אלו. לעיתים עורכים בדיקה זו אם הדופק של העובר איטי מהצפוי.
הבדיקה מומלצת על ידי האיגודים המקצועיים לנשים עם גורמי הסיכון הבאים: קרובי משפחה מדרגה ראשונה או שנייה עם מומי לב מולדים, זיהוי של תסמונות המלוות במומי לב (למשל: תסמונת די-ג'ורג', תסמונת נונן), חשיפה לחומרים טרטוגנים, הידועים כבעלי פוטנציאל פגיעה בעובר (למשל: ליתיום, תרופות אנטי אפילפטיות שונות), סוכרת אמהית, זאבת (לופוס) אמהי, זיהומים עובריים בהריון (בייחוד: הדבקה באדמת).
יש הממליצים אקו לב עובר לעוברים שהופרו באמצעות הפרייה מלאכותית (IVF). כמו כן, הבדיקה גם מומלצת לעוברים עם שקיפות עורפית בלתי תקינה, הפרעות כרומוזומליות מאובחנות, הפרעות בקצב הלב, ובמקרים אחדים של תאומים.
הזמן האופטימלי לביצוע הבדיקה – כאשר ניתן להבחין היטב בפרטי הלב, אך לא בשלב מאוחר מדי בהריון – הוא בין השבועות 18 ל – 22. כאשר מתגלה מום לבבי, מתלווה לבדיקת אקו לב עוברי גם בדיקות נוספות: הערכה מקיפה של ההיריון ובריאותה של האם, היסטוריה משפחתית רלוונטית, ובדיקת קריוטיפ בעובר לזיהוי של מומים כרומוזומלים (למשל: תסמונת דאון).
מה ניתן לגלות בבדיקת אקו לב לעובר?
המטרה המרכזית של בדיקה זו היא גילוי מומים מולדים בליבו של העובר, והערכה של מומים אלו. הבדיקה עצמה כוללת התבוננות טובה בכל מרכיבי הלב – ארבעת המדורים (שני חדרים ושתי עליות), יציאות העורקים הגדולים מהלב (עורק הריאה ואבי העורקים), ושלמותן של המחיצות. לעיתים יש קושי טכני בביצוע הבדיקה בגלל תנוחה בלתי נוחה של העובר, משקל עודף של האם, שלב מוקדם מדי בהריון, וכדומה.
מומי הלב העיקריים בעובר מחולקים לשניים: מומים מסוג דלף משמאל לימין (Left to Right shunt), ומומי דלף מימין לשמאל (Right to left shunt), המכונים לעיתים מומים כחלוניים.
מומים אחדים אינם בעלי משמעות רבה לעתידו של העובר והילד (למשל: חור קטן במחיצה הבין חדרית), ואילו מומים אחרים אינם מאפשרים חיים לאחר היציאה מהרחם (למשל: טרנספוזיציה של העורקים הגדולים) – ולכל הפחות מחייבים תיקון כירורגי מהיר או דחוף, וטיפול מתאים ביילוד.
במקרה של אבחנת מום לבבי קשה, ההחלטה על המשך ההיריון תלויה בבני הזוג, אמונתם והעדפתם – לאחר תיאור מדויק של המצב על ידי הרופא המטפל.