מחלות מקבוצת המוקופוליסכרידוזיס (mucopolysaccharidoses, ובקיצור MPS) הן מחלות השייכות לקבוצת מחלות האגירה. במחלות אלו מצטבר חומר בגוף בעקבות פגיעה באנזים שאחראי על הפירוק שלו. ההצטברות של החומר מביאה לנזקים שונים ברקמות.
ב – MPS מצטברים בגוף גלוקוז-אמינו-גליקנים (glycosaminoglycans- GAGs) חומרים אלו הן מולקולות גדולות המורכבות משילוב של סוכרים וחומצות אמינו. חומרים אלו מצטברים בתוך איברון תת תאי שנקרא ליזוזום, ולכן MPS נקראות גם מחלות אגירה ליזוזמליות.
קיימים שבעה תתי סוגים של המחלה, המקבלים את שמם על ידי מספור עולה. בעבר נספרו עוד שני תתי סוגים, שאינם מוכרים יותר היום כמחלות נפרדות בקבוצה זו. אחת ממחלות המוקופלויסכרידוזיס היא המחלה מסוג 4, המאופיינת בפגיעה ראשונית בשלד ובעצמות.
מהי מחלת מוקופוליסכרידוזיס מסוג 4?
מוקופלוסיכרידוזיס מסוג 4, הנקראת גם סינדרום מורקיו (Morquio syndrome), היא תת סוג של קבוצת מחלות המוקופוליסכרידוזיס, המחולקת בעצמה לשני סוגים נפרדים: מחלה מסוג IVa, ומסוג IVb.
המחלה מורשת באופן אוטוזומלי רצסיבי. כלומר, שני הורים נשאים של המחלה יכולים להעביר אותם לילדם, והסיכון של זוג הורים להוליד ילד חולה עומד על 25%.
הפגיעה ב – MPS מסוג IVa היא בגן המקודד לחלבון galactosamine-6-sulfatase) GALNS), הנמצא על כרומוזום 16. הפגיעה בסוג IVb היא בגן המקודד לחלבון beta-galactosidase. שני חלבונים אלו חיוניים למטבוליזם ולפירוק של גלוקוזאמינוגליקנים.
כתוצאה מהחוסרים מצטברים בתאים חומרי פירוק בלתי תקינים: קרטן סופלאט וכונדורויוטין – 6 – סולפאט (keratan sulfate, chondroitin-6-sulfate).
סימנים וסימפטומים
כאמור, עיקר ההתבטאות של המחלה הוא בעצמות. הילדים החולים מגיעים בדרך כלל לתשומת לב רפואית לאחר שהם גדלים לאט מהצפוי, עם צוואר וגוף קטנים מהנורמה.
בנוסף לקומה הנמוכה נפוצים שינויים נפוצים בשלד – עצם החזה (הסטרנום) יכולה לבלוט כלפי חוץ, קיימת גמישות יתר במפרקים, ותתכן גם דפרומציה בברכיים (Genu valgum). נוסף על כך מופיעות הפרעות גם בעמוד השדרה. הילדים החולים סובלים גם מפיגור התפתחותי, עם פגיעה שכלית, והפתחות מוטורית מעוכבת – עם הפרעה בהופעת הליכה תקינה.
פגיעה בהתפתחות של עמוד השדרה יכולה להוביל למפרק בלתי תקין שנוצר בין חוליות הצוואר העליונות (atlantoaxial instability). מצב זה מסוכן מאוד בגלל הסכנה לפגיעה בעמוד השדרה. גם פגיעה קלה או טראומה פשוטה יכולים להביא לידי סכנת חיים עם לחץ על חוט השדרה.
לעיתים קרובות החולים מרותקים לכסא גלגלים כתוצאה מפגיעה עצבית בהמשך החיים, וגם הפרעות נשימה יכולות להופיע – כתוצאה מפגיעה בעמוד השדרה או כתוצאה מההפרעות בשלד המקשות על פעילות תקינה של הריאות ובית החזה.
סימפטומים אחרים נפוצים בחולים כוללים הגדלה של הכבד והטחול (סימפטום אופייני להרבה מחלות אגירה שונות), מחלות של מסתמי הלב, ועכירות של הקרנית. החולים סובלים מהפרעות בשמיעה והתפתחות בלתי תקינה של ציפוי השן. בדרך כלל מתארים את החולים כבעלי תווי פנים "גסים" אופייניים.
אבחנה של מוקופוליסכרידוזיס מסוג 4
זיהוי ביוכימי של המחלה נעשה בחולים חשודים. אבחנה מבוססת על ריכוז הגלוקוזאמינוגליקנים בשתן ובדם. אבחנה סופית נעשית באמצעות הערכה של הפעילות האנזימטית בדגימה של תאי דם לבנים.
אבחנה לפני הלידה יכולה להיעשות באמצעות דגימה של סיסי שלייה, עם בדיקה של הפעילות האזנימיטית בתאים. קשה למדי לערוך אבחנה גנטית של הסוגים השונים של מוקופוליסכרידוזיס.
בגלל היעדר של מוטציה ידועה אחת, והקושי לנתח שינויים בגנים מרובים שקשורים לתתי הסוגים של מחלה זו. ניתן לערוך בדיקות שמזהות מוטציות ידועות שנקשרו לתסמונת, אך הן מזהות רק אחוז מסוים (כ – 70%, על פי הערכות שונות) מהנשאים של המחלה.
למרבה המזל, בקרב יהודים אשכנזים ידועות שתי מוטציות עיקריות, האחראיות לרוב המקרים של המחלה. ניתן לבדוק בבדיקה מוקדמת בני זוג אשכנזים לנוכחותן של מוטציות אלו.
טיפול במחלה
אין טיפול מרפא למחלה זו. מאידך, על החולים לעבור מעקב צמוד לזיהוי סיבוכים נפוצים: מחלות של המסתמים, צילומים של עמוד השדרה, הערכה של שמיעה וראייה, הערכה של הפרעות בנשימה וכדומה.