טיפול תרופתי מותאם – העתיד של הטיפול התרופתי?
תרופות הן טיפול רפואי למחלות רבות מאוד. התרופות משפיעות על הפעילות הפיזיולוגית של הגוף שלנו במגוון דרכים – אבל יש להן חסרון בולט – קשה להתאים את התרופה לחולה הספציפי מולו עומד הרופא המטפל. התרופות זהות לכל החולים.
אומנם, ניתן להתאים מינונים בהתאם לפרמטרים שונים: מין, גיל, משקל וחומרת המחלה – אבל התאמות אלו אינן מתחשבות בדרך כלל בשוני של כל חולה וחולה. כל אחד מאיתנו נושא גנים שונים, המקודדים לחלבונים שונים – ובהתאם לכך כל חולה מפרק את התרופה אחרת, מושפע אחרת מהתרופה, ויכול להגיב אליה בצורה שונה.
האם יש פיתרון לבעיה? הרפואה הגנטית נותנת לנו כיוון למחשבה. אם נדע מה הגנים המשפיעים על תגובה של חולה לתרופה, ואם נוכל לבדוק את הגנים האלו בחולים – נוכל לדעת מראש בדיוק רב יותר כיצד תשפיע התרופה על החולה.
הרפואה הגנטית יכולה לתת לנו כלים כדי להתאים באופן מיטבי טיפול לחולה, ולא על בסיס של ניסוי וטעייה (כפי שקורה לעיתים קרובות במינונים שונים של תרופות). התאמה מדויקת תתבצע לא רק לפי משקל וגיל אלא גם לפי המערכות הספציפיות אצל כל אחד, והגנום הפרטי שלו.
קומדין – תרופה שימושית עם חסרונות רבים
אחת התרופות השימושיות ביותר, בעיקר בגיל המבוגר, היא הקומדין (וורפרין – Coumadin, Warfarin). תרופה זו חוסמת את פעילות של פקטורי הקרישה, וכך משמשת ל"דילול דם" – מניעת קרישה בלתי נדרשת.
התרופה ניתנת במצבים רבים בהם חוששים מקרישיות, ובייחוד כטיפול בהפרעת הקצב הנפוצה מאוד – פרפור עליות. בפרפור עליות קרישי דם הנוצרים בלב יכולים להגיע למוח, ולגרום לשבץ מוחי. טיפול בקומדין מפחית מאוד את שיעורי השבץ בעקבות פרפור.
למרות היעילות של הקומדין, לתרופה חסרונות רבים. הסכנה בשימוש בקומדין הוא דימום בלתי נשלט, שיכול גם לסכן חיים. בנוסף, קשה מאוד לעקוב באופן מדויק אחרי הרמות התקינות של התרופה בדם, ויש צורך בבדיקות דם לעיתים מזומנות לבדיקת מצב הקרישה. מלבד זאת, התגובה של החולים לקומדין משתנה מאוד – חולים אחדים זקוקים למינון נמוך, בעוד אחרים מגיבים למינון גבוה בלבד.
כיום השיטה המקובלת למתן קומדין היא מתן במינון התחלתי נמוך, והתאמת המינון בהתאם לבדיקות הדם, עד להגעה לרמה יציבה מתאימה.
התאמה אישית של טיפול בקומדין
מחקר חדש שפורסם בכתב העת הרפואי המוביל The New England Journal of Medicine ניסה לבחון באופן מדעי ומבוקר ניסיון להשתמש בשיטות גנטיות להתאמת הטיפול בקומדין.
במחקר השתתפו 455 חולים, שסבלו מפרפור עליות או מפקקת ורידים שהובילה לתסחיף (Venous thromboembolism). כל החולים עברו בדיקת ריצוף של גנים חשובים הקשורים לפירוק קומדין בכבד (אנזימים מקבוצת CYP).
החולים חולקו לשתי קבוצות, באופן אקראי. קבוצה אחת קיבלה טיפול כמקובל במנת העמסה של קומדין, ואילו הקבוצה השנייה קיבלה טיפול על פי תוצאות הבדיקות הגנטיות, בהתאמת המינון לגנום של החולה. לאחר תקופה ראשונית של הטיפול כל החולים עברו להתאמת מינון סטנדרטית, על פי הקווים המנחים המקובלים.
תוצאות המחקר הצביעו על יתרון ממשי לקבוצה שקיבלה טיפול שבוסס על התאמה גנטית. יתרונה של הקבוצה התבטא בשלושה פרמטרים מרכזיים. אחוז הזמן שבו נמצאו החולים בטווח הראוי והמתאים של תפקודי הקרישה עמד על 67.4% בקבוצה שטופלה בהתאמה גנטית, לעומת 60.3% בקבוצת הביקורת.
אגב, אחוזים נמוכים אלו מראים על הקושי הרב שבהתאמת הטיפול והמינון התרופתי. בנוסף, הזמן שנדרש לחולים להגיע למינון הנכון עמד על 21 יום בקבוצה החולים המותאמת גנטית, לעומת 29 יום בקובצה שטופלה באופן שגרתי. גם מספר המקרים שבהם נמדדה הפרעת קרישה משמעותית בעקבות הטיפול (כתוצאה ממינון גבוה מיד) הייתה נמוכה באופן משמעותי בקבוצה המותאמת גנטית.
נראה, שברפואה הגנטית טמונה הבטחה גדולה לעתיד הטיפול התרופתי. ייתכן שבעתיד הקרוב חולים רבים יקבלו טיפול רק לאחר בחינתם של גנים רלוונטיים, הקשורים לקביעת מינון אופטימלי של התרופה. גישה זו תוביל לרפואה טובה יותר, מותאמת אישית.