תסמונת ברטר היא קבוצת הפרעות בכליות הגורמות לחוסר איזון של אשלגן, נתרן, כלוריד ומולקולות אחרות בגוף. במקרים מסוימים, המצב מתחיל לפני הלידה עם ריבוי מי שפיר המקיפים את העובר הנגוע.
תינוקות המושפעים מההפרעה אינם גדלים, ואינם צוברים משקל כצפוי. התוצאה היא התייבשות, עצירות, וייצור שתן מוגבר הגורם לאיבוד כמויות גדולות של מלח בשתן. היחלשות עצמות עשויה להתרחש עקב אובדן עודף של סידן. רמות נמוכות של אשלגן בדם עשויות לגרום לחולשת שרירים, התכווצויות ועייפות.
תסמונת ברטר נגרמת כתוצאה ממוטציות בכל אחד מחמישה גנים לפחות, ועוברת בתורשה בצורה אוטוזומאלית רצסיבית. הסוגים השונים של ההפרעה מסווגים לפי גיל ההתפרצות, חומרת התסמינים, והגן הפרטני הגורם למצב. הטיפול תלוי בסוג התסמונת אך מתמקד בעיקר על השבת ושמירת האיזון הראוי של נוזלים ואלקטרוליטים בגוף.
הגורמים לתסמונת ברטר
הפרעה זו נגרמת כתוצאה ממוטציות בכל אחד ממספר גנים. כשההפרעה מאובחנת עם סוג 1, הילד מאובחן עם תוצאות מוטציות בגן מסוג 2, SLC12A1, הנגרם על ידי מוטציות בגן מסוג 3, KCNJ1. סוג 4 נגרם כתוצאה ממוטציות בגן BSND או משילוב של מוטציות בגנים CLCNKA ו-CLCNKB.
הגרסה האחרונה, סוג 5, נקשרת למוטציות בגן 2, CASR. בקרב חלק מהילדים עם תסמונת ברטר, הגורם הגנטי של ההפרעה אינו ידוע, וייתכנו גנים אחרים הגורמים למצב, שאינם מוכרים עד כה. כל הגנים האלו חיוניים לתפקוד כלייתי תקין, ומעורבים ביכולת הכליות לספוג מלח.
שינויים חריגים בגנים אלו פוגעים ביכולות תפקוד הכליות, מאפשרים אובדן עודף מלח דרך השתן ומשפיעים אף על ספיגת חומרים אחרים, כולל אשלגן וסידן. חוסר האיזון הנובע מליקויים אלו גורם לגוף להפעיל את התסמינים והסימנים של תסמונת ברטר.
תסמיני תסמונת ברטר
התסמינים והסימנים הקשורים להפרעה זו עשויים להשתנות בהתאם לצורת המבנה אותה מפתח תינוק עם ההפרעה. הצורה הקלאסית מתחילה בילדות המוקדמת ונוטה להיות פחות חמורה עם ההתבגרות.
צורת מבנה תסמונת ברטר המתחילה לפני הלידה ניתנת לאפיון ראשון באמצעות רמות גבוהות באופן חריג של מי השפיר המקיפים את העובר, מה שמוביל ללידה מוקדמת ואולי לסכנת חיים בעקבות אובדן מלח.
תינוקות מושפעים מהמצב עלולים לסבול מהשתנת יתר והתקפים מסכני חיים של חום והתייבשות. הקאות ושלשולים עלולים להתרחש אף הם. לחלק מהתינוקות המושפעים מתסמונת ברטר יש תווי פנים ייחודיים, כגון פנים משולשות, מצח בולט, עיניים גדולות, אוזניים בולטות ופה שקוע.
הם סובלים אף מעיכוב צמיחה או פיגור שכלי, ולעיתים עשויים לסבול גם מחירשות חושית, לקות שמיעה שנגרמת כתוצאה מהפרעות באוזן הפנימית.
תסמינים מסוכנים
תסמונת ברטר קלאסית מתגלה בילדות ומאופיינת בחולשת שרירים, התכווצויות, עוויתות ועייפות. צמא מוגבר, השתנת יתר וצורך להשתין בלילה עשויים אף הם להיות נוכחים ולגרום להתייבשות. חלק מהילדים משתוקקים למלח, ותסמינים נוספים כוללים עצירות, הקאות, טמפרטורת גוף גבוהה, עיכוב בגדילה ועיכוב התפתחותי.
חלק מהילדים עם תסמונת ברטר סובלים מחוסר איזון אלקטרוליטי משמעותי העשוי להוביל לקצב לב שאינו סדיר, מה שעשוי להגביר את הסיכון לדום לב פתאומי. סיבוך נוסף הוא רמות מוגברות של סידן בכליות, העלול להוביל לדם בשתן, הקאות וחום. במשך הזמן, הצטברות הסידן עשויה להשפיע על תפקוד הכליות.
אבחון תסמונת ברטר
רישום הבדיקה הגנטית מספק מידע אודות הבדיקות הגנטיות למצב זה, והן מבוצעות על ידי רופאים ומומחים מקצועיים. תסמונת ברטר מאובחנת לאחר סדרת בדיקות המבוצעות על הילד עם התסמינים והסימנים של המצב.
בדיקות מעבדה כוללות בדיקות דם למדידת רמות אלקטרוליטים בסרום, במיוחד מגנזיום, רנין ואלדוסטרון, ובדיקות שתן לקביעת נוכחות פרוסטגלנדין E2 ואלקטרוליטים בשתן, כולל רמות גבוהות של נתרן ואשלגן.
ניתן לאבחן את ההפרעה לפני הלידה כשריבוי מי שפיר נוכח ללא מומים מולדים הקשורים למצב, וכשקיימות רמות גבוהות של כלוריד אלדוסטרון במי השפיר. בדיקות גנטיות מולקולאריות מבוצעות לאישור האבחנה.
טיפול בתסמונת ברטר
הטיפול תלוי בתסמינים הפרטניים הנוכחים אצל כל ילד עם ההפרעה, ומחייבים מאמצים מתואמים של צוות מומחים. ההתמקדות העיקרית בטיפול היא להשכיב את האיזון הנכן של נוזלים ואלקטרוליטים בגוף.
תכנית הטיפול כוללת אשלגן לבליעה, תוספי מזון, תרופות כגון אינדומטצין, ותרופות משתנות לחסך אשלגן. במצבי מתח גבוה, כגון מחלה או טראומה, רמות אלקטרוליטים בדם עשויות להשתנות במהירות, במצב אשר עשוי לדרוש טיפול תוך ורידי מיידי. ייעוץ גנטי מועיל להתמודדות בני המשפחה.