דיכאון היא הפרעה נפשית שמתאפיינת בחוסר אושר, שקיעה לייאוש ועצבות, הערכה עצמית נמוכה, אובדן של עניין ברוב תחומי החיים ותחושת אובדנות. כמו כן, הסובלים מדיכאון חשים רגשות שליליים כלפי אחרים וכלפי עצמם.
להבדיל מדכדוך (רגש זמני בלבד שמתבטא במצב רוח ירוד), התסמינים האופייניים לדיכאון נמשכים למעלה משבועיים.
דיכאון היא אחת מההפרעות הפסיכיאטריות השכיחות והנפוצות ביותר בעולם, אך שיעור הסובלים ממנה אינו זהה בין הארצות. באופן כללי ברחבי העולם 4.4% מהאוכלוסייה סובלים מדיכאון ובישראל למשל 5.5% סובלים מההפרעה.
כמו כן, בניגוד לממוצע העולמי שבו שכיחות ההפרעה גבוהה פי 2 בקרב נשים מאשר בקרב גברים, הרי שבישראל השכיחות כמעט זהה (4.1% בקרב גברים לעומת 6.9% בקרב נשים).
מחקרים עדכניים מצביעים על כך ששיעורי ההפרעה עלו מאוד בעשרות השנים האחרונות ולפי התחזיות נראה כי 16% מאוכלוסיית העולם צפויים ללקות במהלך חייהם בדיכאון.
מהם התסמינים של דיכאון?
אבחון של דיכאון נקבע במידה וחלק מהתסמינים או רובם של התסמינים שנציין כעת מופיעים במשך יותר משבועיים.
תסמינים גופניים – ירידה משמעותית או עלייה משמעותית בתיאבון, הפרעות שינה, עלייה או ירידה של משקל הגוף, חולשה ועייפות, עצירות או שלשול, הפרעות ראייה, רתיעה מרעשים, רתיעה ממגע פיזי.
תסמינים רגשיים – תחושה של ריקנות, חוסר אונים, חוסר משמעות וחוסר תקווה, ירידה בחשק המיני, שנאה וביקורת עצמית, ניתוק קשרים והסתגרות חברתית, ייאוש תהומי, עצבות, מועקה, התפרצויות זעם, ירידה במידת האנרגטיות וברמת בפעילות.
תסמינים קוגניטיביים – ירידה ביכולת הריכוז ופגיעה בזיכרון, קושי ביכולת התכנון לטווח ארוך, התמקדות בפרשנות צרה יחסית וקשיים בהבנת תופעות בקונטקסט הרחב שלהן, דימוי עצמי נמוך ושיפוט לא מותאם או לקוי של המציאות, ראייה עגומה של העולם.
תסמינים נוירולוגיים – אמיגדלה מוגדלת, צמצום נפח ההיפוקמפוס וירידה בתפקוד שלו, פעילות יתר של MPFC ותת פעילות של MTL.
דיכאון וגנטיקה
למרות שבעשורים האחרונים ענף הגנטיקה המולקולארית התפתח בצורה חסרת תקדים, עדיין לא נמצאו מוטציות גנטיות שיש בכוחן להביא להתפרצות של דיכאון או לגרום לאדם להיות בעל נטייה לדיכאון.
עם זאת, אין ספק כי ישנו קשר מסוים בין דיכאון לתורשה. כך למשל נמצא כי בקרב תאומים זהים אחוז התאימות הוא חמישים אחוז ובקרב תאומים לא זהים אחוז התאימות עומד על 10-25 אחוזים.
כמו כן, למרות שכבר אותרו מספר תופעות גנטיות שמשותפות לחולים רבים, הרי שאין בתופעות אלו כדי להסביר את קיום המחלה בכלל אוכלוסיית החולים.
בשנת 2003 דיווחה קבוצת חוקרים כי הצליחה לזהות במהלך מחקר שבוצע בקרב 400 משפחות בעלות היסטוריה משפחתית ארוכה של דיכאון גן מסוים שמשותף לחולים רבים שנקרא DEP1 ובשנת 2010 דיווחו חוקרים מאוניברסיטת ייל שבמוחם של 21 חולים נמצאה בנתיחה שלאחר המוות נוכחות מוגברת של גן שנקרא MKP-1.
עם זאת, נראה שעוד רחוק היום שבו יצליחו אנשי המחקר בתחום לזהות בבירור את המרכיב הגנטי של הדיכאון. בהתאם לכך אין כיום בדיקה שניתן לבצע לאבחון גנטי של דיכאון לזוגות שמעוניינים להביא ילד לעולם או לעובר בהיותו ברחם.