מחלת וון גריקה (von gierke disease), הידועה יותר כמחלת אגירת גליקוגן מסוג 1, היא מחלה תורשתית השייכת לקבוצת המחלות בהן נפגעת יכולתו של הגוף להשתמש בגליקוגן, חומר התשמורת העיקרי של גלוקוז בגוף.
גליקוגן ומחלות של אגירת גליקוגן
גליקוגן הוא פולימר של גלוקוז. כלומר, הגליקוגן מורכב מיחידות רבות מאוד של גלוקוז, המחוברת זו לזו בקשרים כימיים. הגליקוגן הוא חומר תשמורת חשוב ביותר לפעילות האנרגטית של הגוף לטווח הקצר והבינוני.
כאשר נגמר מאגר הגלוקוז בדם לאחר האוכל, הגוף מתחיל לפרק גליקוגן בכבד (בעיקר), כדי לספק גלוקוז לשאר הגוף. מערכת הפירוק וההרכבה של גליקוגן מכילה מספר אנזימים, שפגם בכל אחד מהם מביא למחלות של אגירת גליקוגן. המחלות שונות זו מזו בסימפטומים ובאיברים המעורבים, כתלות באנזים שנפגע.
הבסיס הגנטי למחלה
במחלת וון גירקה נפגעים אנזימים שאחראים להסרת קבוצת זרחן מגלוקוז. הסרה של קבוצת זרחן מסמנת עבור התא שבו מצטבר הגליקוגן המפורק שיש לשחרר את הגלוקוז מהתא. מחסור באנזים מביא לכליאתו של הגלוקוז בתא שבו סונתז הגליקוגן.
הגלוקוז אינו יכול לעזוב את התא ולהגיע לתאים אחרים בגוף. מכיוון שגליקוגן מסונתז בעיקר בכבד, הכבד לא יכול לספק גלוקוז ממאגרים אלו לזרם הדם ולרקמות אחרות.
סוג 1a של מחלות אגירת הגליקוגן הוא הסוג הנפוץ ביותר, והאנזים החסר במחלה זו הוא 6-phosphate hydrolase. סוגים אחרים (1b, 1c, 1d) קשורים לפגיעות באנזימים אחרים, בשרשרת שחרור הזרחן מהגלוקוז והוצאת הגלוקוז מהתא.
המחלה מורשית באופן אוטוזומלי רצסיבי. כלומר, שני הורים נשאים יכולים להוליד ילד חולה, בסיכון של 25%. יש צורך בשני עותקים בלתי תקינים של הגן הפגוע כדי לחלות במחלה. מעריכים ששכיחות המחלה באוכלוסיה נע סביב 1 ל – 100,000 (כלומר, מדובר במחלה נדירה למדי).
הגן לאנזים השכיח הפגוע ממוקם בכרומוזום 11. אין מוטציה אחת יחידה שגורמת למחלה, אלא תוארו כמה מוטציות שכיחות, המשתנות לפי המוצא של החולה. מוטציה בשם R83C היא המוטציה השכיחה (וייתכן היחידה) המופיעה בקרב יהודים אשכנזים. שכיחות המחלה גבוהה ביהודים ממוצא זה.
סימנים וסימפטומים
החולים במחלה סובלים מהגלדה ניכרת של הכבד, כתוצאה מצבירה של גליקוגן בתאים, שאינו משתחרר לזרם הדם. בנוסף, החולים סובלים לעיתים קרובות מהיפוגליקמיה – ירידה מסוכנת ברמות הגלוקוז בדם, התקפים, וחמצת לקטית. כל אלו נובעים ממחסור בגלוקוז לתאים, בייחוד כאשר הזמן מהארוחה האחרונה התארך יתר על המידה.
החולים סובלים מהפרעה בגדילה, שינויים מטבוליים שונים, ומחלות כליות. בגיל המבוגר קיים סיכון מוגבר לחולים לגידולים ממאירים של הכבד – ויש לערוך מעקב רציף כדי לטפל בסיבוך זה בהקדם.
טיפול במחלת וון גירקה
הטיפול במחלת וון גירקה כולל הימנעות מפרקי זמן ממושכים של צום. צום ממושך מביא את התאים לרעב, בגלל החוסר בגלוקוז שאמור להגיע מהגליקוגן המפורק.
כדי להימנע ממצב זה, החולים ניזונים (גם במשך הלילה!) בתערובות המכילות בדרך כלל עמילן (המקבילה של גליקוגן בצמחים וירקות). אספקה סדירה ומתמדת של גלוקוז מונעת את התלות של הגוף במאגרי הגליקוגן הבלתי מתפקדים.
אבחנה גנטית של GSD1
במקרה של חשד במחלת וון גירקה, ניתן לערוך אבחנה גנטית המבוססת על זיהוי המוטציות השכיחות בגן, לאור המוצא של החולה. ניתן לערוך גם ריצוף מלא של הגן, לאור נוכחותן של מוטציות בלתי ידועות.
מכיוון שלא כל השינויים בגן ידועים, ולא תמיד המשמעות הקלינית של שינויים כאלו ברורה, במקרה של חשד קליני ניכר ללא זיהוי של מוטציה מומלץ לערוך ביופסיה של הכבד. בדיקות טרום לידתיות של מחלת וון גירקה מוצעות בישראל לבני זוג ממוצא אשכנזי, כדי להימנע מלידה של ילד חולה.